נגינת שכל מול נגינת לב – ריאיון עם מיקי שביב

תלמידים רבים אומרים לי ש"חסר בתוכניות לימוד שירים". חשבתי על כך בכובד ראש ואני חושב שהעניין הוא עמוק ביותר ומהותי. הרי אנחנו לומדים תווים, אקורדים, קצב וקריאה. מה זה אם לא כל המרכיבים של שיר (להוציא את המילים). אבל אני מבין את השאלה. גם אני מתחבט בה באופן אישי. להוריד אקורדים או תווים של שיר אהוב מהאינטרנט ולנגן אותו דורש אלמנט נוסף של יצירתיות - לעשות לו עיבוד שיתאים לנו: למשל לקבוע את הפריטה בגיטרה או פריסת האקורדים בפסנתר, אנחנו גם כנראה לא נישמע כמו להקת רוק באיצטדיון ולכן אנחנו צריכים לחשוב על ההגשה של השיר, למי אנחנו מנגנים, מה הקונטקסט. אפשר לנגן במדורה, לנגן ולשיר לילדים לפני השינה, להקליט ולשתף בפייסבוק או יוטיוב או אפילו להכין הופעה קטנה איתה נופיע בבית הקפה מתחת לבית. אפשר גם לשבת ולנגן ולשיר להנאתנו העצמית.

אני ארחיב את הפעילות היצירתית שניתן לעשות אל מעבר להמצאת עיבוד ועיצוב ההגשה. הרי שיר זה קודם כל מילים ולחן. מי אמר שהחלק הזה שמור רק למתי מעט, אומנים מקצועיים שנולדו יצירתיים? אנחנו כותבים ברכות לימי הולדת ופוסטים גאוניים בפייסבוק ו"מאלתרים" לחנים, גם אם פשוטים מאוד, בג'אמים או אפילו במקלחת. אין סיבה שנגן חובב ואפילו מתחיל, עם סט הידע והכלים שיש ברשותו בנקודת הזמן הנוכחית לא יתנסה וייהנה מכל היבטי היצירה המוזיקלית.

שיר = (מילים + לחן + עיבוד + הגשה) * נשמה

הנוסחא הזאת שכתבתי כוללת משתנה אחד שיש לכל אדם באשר הוא אדם – נשמה. אולם בעוד יש אותה לכולנו, רובנו לא יודעים איך לתעל אותה לטובת יצירה מוזיקלית. אדרבא, זה כנראה משהו שצריך ללמוד, לתרגל ולהעז לעשות. אז מאיפה מתחילים?

בשבועות האחרונים חברתי אל אחד מאושיות המוזיקה של ארצנו – מיקי שביב. מיקי הוא נגן גיטרה ובס עם קריירה מפוארת של יצירה, כתיבה ונגינה גם באלבומי סולו, שכללו את השירים "אל תעזבי את תל-אביב", "שפוי מלחמה" ועוד וגם באלבומי מופת של אומנים אחרים כמו שלום חנוך ב"חתונה לבנה", אריק איינשטיין ז"ל, מאיר אריאל, מיקה קרני ועוד רבים וטובים. נאמר על מיקי שהוא מוזיקאי של מוזיקאים ומורה אגדי ברימון. בשנים האחרונות מיקי משקיע את מרצו בהורשה והנגשה של מציאת מקורות ההשראה לבני נוער בסדנאות יצירה והלחנה ברחבי הארץ.

היום אנחנו בונים סדנא אשר תתאים לתלמידי ToneLine ועובדי הייטק יצירתיים וחכמים אשר מחפשים תשובה לשאלה איך מחברים את הלב לשכל בכדי ליצור מוזיקה?

את המפגש האחרון ערכנו בפורמט של ריאיון ואני אביא כאן חלק מהדברים כך שאני מראיין את מיקי:

מי קהל היעד בעצם? או יותר מעניין, למי זה לא מתאים?

תראה, כל אחד נולד עם יכולת מוזיקלית ברמה כזו או אחרת. אבל כמו בכל דבר אחר בחיים זו שאלה של מוטיבציה אל מול אמונה. נושא המוטיבציה הוא ברור. יש כאלה אשר לא יכולים לסיים את היום בלי לקחת כלי נגינה ולשיר את קורות יומם. הדבר בוער בהם וחייב לצאת. אלה דווקא לא חייבים את הסדנאות שלנו. הרי המוזיקה תצא מהם בכל מקרה. הם יכולים להפיק תועלת מללמוד איך לעשות את זה יעיל יותר בכל אופן. מצד שני, יש אנשים שזה פשוט לא מעניין אותם. אין להם צורך לשיר ולנגן, הם לא נהנים מזה. ברור שאין להם מה לחפש אצלנו. הבעיה היותר קשה היא האמונה. עצוב לראות כי בגיל 30 המופלג, רוב האנשים ויתרו על הפריבילגיה של יצירה מוזיקלית. הם תורמים לעולם המוזיקה בכך שהם מאזינים, הולכים להופעות ומבקרים שירים בסלון ביתם. הם היו רוצים לכתוב שיר לאישה או לבעל שלהם כזה שירגש עד דמעות אבל הם מפחדים שלא יצליחו. אם זאת הבעיה, וברוב המוחלט של המקרים זה אכן המכשול, אני חושב שאחרי מפגש אחד, יהיו את אלה שיעצמו עיניים ויתנו יד. להם הסדנא הזו תשנה את החיים!

מה בסופו של דבר נלמד בסדנא שכזו?

אנחנו נלמד לשיר מהלב. קודם כל חשוב שנשיר. הוצאה של אוויר מהריאות שלנו שעל גבו נישאות מילים זה דבר אישי מאוד. לא משנה אם המילים הן שלנו או לא. אם עושים את זה אמיתי, זה הדבר הכי נוגע ללב שיש. כמה אנשים מכירים את אלן הולדסוורת'? הוא אולי הגיטריסט הכי מוערך בקרב גיטריסטים. גאון אמיתי. לעומת זאת, תראה את פול סיימון וג׳יימס טיילור. גיטריסטים שפיתחו שיטות ליווי מרהיבות, על גיטרה, כדי ללות את עצמם, כשסיפרו את החיים שלהם בשירים שכתבו. אלן מת בחוסר כל לפני כמה שנים. הוא לא דיבר אל אנשים. הוא לא שר מילים. הוא דיבר רק אל מוסיקאים. השירים שפול סיימון וג׳יימס טיילור הנחילו לעולם, מכרו, מלבד את עצמם, גם 100 מיליון גיטרות אקוסטיות, כי המון אנשים רצו גם הם לשיר את השירים האלה.

אני שומע בן-אדם שר ומנגן בית אחד של שיר ואני יודע עליו הכול. אני רואה את הבעיות, את החסמים, החשקים והתשוקות. יש קוסמים כאלה שלמדו לנחש את הגיל שלך, יש כאלה שמוצאים משפת הגוף שלך את הקוד הסודי של הבנק. אני יודע לקרוא בן-אדם בין הצלילים.

אז איך עושים את זה? מה הפורמט?

בשלב הראשון, אני אפגש אישית עם כל מעוניין לפגישת הכרות. זה שלב סופר חשוב, שבו אני שומע את הבן-אדם וכמו שאמרתי לך, מאזין לו בקשב רב ומכיר את נימי נפשו. בנוסף, אני משקף לבן-אדם היבט שהוא לא הכיר בעצמו. לא בגלל שאני קוסם, אלא בגלל שאני יודע להקשיב. ואז אנחנו בונים קבוצה של מי שמעוניין להתחייב לסדנא שכזו. הסדנאות עצמן בנויות כך: זה מתחיל בהצגה של כל אחד בדברים שהוא כתב בבית, או ביצוע של שיר זה יכול להיות תמיד אותו קטע, או כל פעם משהו אחר ופידבק שלי לכל אחד. יש המון מה ללמוד מלשמוע פידבק של אחרים. אח"כ אנחנו נעשה תרגילים, נספר סיפורים, נראה דוגמאות ונבין איך ניגשים לכל אחד משלבי היצירה אם זה כתיבת עיבוד פשוט או כתיבת מילים, למשל אנחנו רוצים לכתוב שיר על הטיול המשפחתי: כל אחד כותב שורה על החוויה שלו וזורקים הכל לתוך כובע. אז יש לנו עבודת שבץ-נא וקצת סיגנון כדי לכתוב שיר. דברים כאלה...

עד כאן.

בשבועות הקרובים אנחנו נערוך מפגשים קבוצתיים ואישיים בחברות השונות בהן אנחנו מלמדים ונמשיך לחקור ולבנות ולשפץ את הסדנא. אני כמובן אעדכן מה קורה, איפה ומתי.

יהיה מרגש!