תודה לטון-ליין על טון ליין. הגשמת לי חלום אתמול.
לפני כמה שבועות, אישה חכמה אמרה לי שיש עסקים שהם נקודת המפגש של יצירה, יחסים וכסף, ושטון-ליין היא עסק כזה. זה נשמע הגיוני. אנחנו עוסקים ביצירה מוזיקלית. יש מורים ותלמידים, יש אותנו, השותפים (יאיר ואני) והמורים. זה כנראה היחסים. ויש כסף שעובר בין הצדדים השונים.
אז זהו, שזה טוב ויפה, אבל זה רק קצה הקרחון. אתמול חוויתי את העוצמה של טון ליין במלואה. בג'אם השנתי שלנו. זו הפעם הרביעית שאנחנו מקיימים את הג'אם שהוא הזדמנות לנגן יחד, מורים ותלמידים ולהופיע מול קהל חי ואהוב. כל שנה אנחנו משתפרים (מן הסתם). יותר נגנים עולים, הרמה עולה, הארגון נהיה טוב יותר, עומדים בלו"ז וזה. אתמול גם הבאנו צלם מקצועי לאחר שהקלידן של אחד ההרכבים הותיקים שאל "אם גם הפעם האישה צריכה להתכונן לצלם בפלאפון בנוהל הרגיל". הבנתי את הרמז.
אבל, אתמול היתה קפיצת מדרגה משמעותית מעבר לעניינים הטקטיים (והחשובים) שציינתי לעיל. אתמול משהו באנרגיה סביב כל השותפים: תלמידים, מורים, צוות וספקים היה בהרמוניה מטורפת. האווירה היתה חשמל, היתה המון, אבל המון המון טונות מאלאנתאלפים אהבה באוויר. אהבה למוזיקה, אהבה אחד לשני: לנגנים על הבמה, לחברי ההרכב שלך, למורה שלך, לתלמיד. למורה של מישהו אחר שמופיע עכשיו, למורים שהתכוננו וליוו אותך, לרודאו שעשו שמיניות (וגם חלקי שש-עשרה) כדי לארח אותנו ועוד ועוד.
אחד מרגעי הקסם היו כשהסולן של אחד ההרכבים, עלה לתמוך ולנגן את האקורדים ב4 ידיים עם נגן שנתקל בבלקאאוט ויחד (כולל בר הבסיסט ואדם המתופף), הם ניגנו בצורה מופלאה את השיר – איך לא – הללויה. אבל היו עוד רגעים משמעותיים ובלתי נשכחים. ובערמות: מרינה ונורית שתי נגניות נהדרות שחברו יחד לנגן בלוז, אריאל היקר שהגיע מהרי ירושלים לנגן "עליסה בארץ הפלאות" – בפעם האחרונה שאריאל ניגן ככה מול קהל, זה היה 200 מ' מהפאב, בשבט הצופים שלי ושל אמא שלי (הוא מהתקופה שלה). ומהתקופה שלי, התרגשתי להאזין לבוריס, שלמרות שקצת הורדתי לו את הקצה של אחת האצבעות כשהיינו בצופים, הוא ניגן אתמול אדיר!!! והוא מנגן רק כמה חודשים בודדים. שאפו בוריס! ארי, שר וניגן שיר מעורר השראה עם קולו השמימי בשפה הספרדית (אני סאקר של אנשים שאומרים גיטרררררה, אין מה לעשות 😊). עודד הגשים לי חלום: החלום שלי הוא להגשים לאנשים עסוקים שלא מאמינים שיוכלו לעלות ולהופיע מול אנשים, את החלום לעשות את זה. היו הרכבים חדשים, והרכבים ותיקים ועוד ועוד.
היום אני בהודיה עמוקה על הטוב הזה שיש לנו. הטוב הזה שבנינו כולנו במו ידינו. מורים, תלמידים וצוות. תודה לתלמידים הנגנים שהתאמצו והיו אמיצים וגיבורים. כולכם ניגנתם פשוט נפלא וריגשתם אותי בכל שיר ויצירה. תודה לבר, איגור, אדם, גיא ויאיר שהתכוננתם, הרגעתם, תמכתם ועטפתם מוזיקלית על הבמה את הנגנים הנרגשים. תודה לכל המורים כולל יותם, זיו, נטע, ענן ואביב שהכנתם את התלמידים כל כך יפה ושבאתם עד חיפה לתמוך ברגעי האמת. תודה לערן בוחבוט, צלם מוכשר שלקח את התפקיד הכי ברצינות שאפשר וקיפץ ותיזז וניסה בכל הכוח לתפוס ולהעביר את הקסם הזה. תודה לרודאו שאירחו אותנו – וזה לא היה פשוט בכלל אבל הבינו את גודל המעמד ונרתמו כמו גדולים. תודה לצוות טון ליין – אבישג, נטע ושני על לוגיסטיקות שעברו בנעימים (לא טריוויאלי). תודה ליאיר שותפי האהוב המנומנם והמתנשא. אתה הגורו של כולנו. ותודה ענננננקקקקקקיייייייתתתתת לעומר בן דוד. על הכל. על הארגון מא עד ת. על הפעלת כל האנשים, גורמים, ספקים בצורה מעוררת השראה בכדי שכל הטוב הזה יקרה. אתה, חביבי, חתום על קפיצת המדרגה הזו.
בחודשים האחרונים, אני עובר תהליך מנטלי ובו אני מנקה אמונות מגבילות שרכשתי בעבר הרחוק ושעזרו לי לאורך השנים בהרבה סיטואציות. אבל היום הגיע הזמן לשחרר אותן. ולהמשיך הלאה. אחת מהאמונות הללו היא "שאין לי מספיק". אין לי מספיק כסף כדי לשווק כמו שצריך, אין לי מספיק לידים, אין לי מספיק תלמידים, אין לי מספיק כישרון כדי לבנות עסק מצליח. האמונה הזו הכשירה אותי לעבוד עם מה שיש ולהוציא תוצאות מדהימות תוך הקצאת משאבים חכמה ומתוכננת היטב. היא הכשירה אותי למצוא פיתרונות יצירתיים, לנצח בלי קשר לנקודת הפתיחה, לא לוותר למרות שקשה. אבל היא גם גורמת לי להסתכל תמיד על העתיד, מה אין לי ואיך אני משיג את זה. יש מאין זה קשה. אני מצליח לעשות את זה אבל זה פול גז בהילוך ראשון. הרבה יותר טוב, בריא ונכון זה לפתח את מה שיש לכדי צמיחה.
היום אני משחרר את האמונה הזאת שאין לי. כי יש לי המון. יש לי את הקהילה, את התלמידים הכי נפלאים, המורים הכי נפלאים, יש לי את היחסים הכי נפלאים בתוך הקהילה הזו. ומהמקום הזה, אני אתפתח ונתפתח כולנו יחד, כמו שהתפתחנו לכדי הג'אם האלמותי שהיה לנו אתמול.
יאללה לנגן
יוני בלייך